החלטה בתיק רע"פ 1181/04

           המבקש הורשע בבית-משפט השלום בנצרת בעבירות תקיפה סתם של בת-זוג בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של-ממש באותן נסיבות. כתב האישום מלמדנו כי בשני אירועים שונים תקף המבקש את אישתו מזה שנים רבות: באירוע הראשון, ביום 25.10.02, בעט באשתו והיכה אותה באגרופיו, בעודה שוכבת על המיטה, עד שזו הצליחה להימלט ממנו מבעד לחלון הבית; באירוע השני ביום 15.6.03 הצליף המבקש בגופה של אישתו בחגורתו, היכה בפניה באגרופיו, סטר לה וירק עליה. בשני המקרים נדרשה המתלוננת לטיפול רפואי, שכן נגרמו לה חבלות של ממש והמטומות. המבקש אף הזהיר את אישתו לבל תתלונן אודותיו במשטרה, ואיים עליה כי ירצח אותה.

           בית-משפט השלום נתן דעתו לחומרת העבירות ולנזק הממשי שנגרם למתלוננת, לרבות הפגיעה הפיזית והנפשית בה; לתסקיר המבחן שלפיו המבקש אינו ער לבעייתיות שבמעשיו ואינו בשל לעבור הליך טיפולי; ולסירובו של המבקש לפנות לאבחון פסיכיאטרי. מנגד שקל בית-המשפט את נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש - לרבות היותו מסובך בחובות כספיים - ואת בקשת אשתו כי יורשה לחזור לביתו, לשאת בעול הפרנסה ולסייע בגידול ילדיו. עם זאת, נשתכנע בית-המשפט כי אין להקל בעונשו של המבקש, וגזר עליו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר על-תנאי של 12 חודשים.

           על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי. בית-משפט זה נתן דעתו לכל השיקולים ששקל בית-משפט השלום, ואף הוסיף והתחשב בשיקולים נוספים לצורך קביעת עונשו, ובהם: העובדה כי זוהי עבירת האלימות במשפחה הראשונה בה הורשע המבקש, ועברו הפלילי כולל מספר מועט של עבירות, שהאחרונה בהן בוצעה בשנת 96'; העובדה כי אין המדובר בדפוס אלימות קבוע בין בני-הזוג, אלא באירועים בודדים של אלימות במשך 15 שנות נישואין; והודיית המבקש בתחילת משפטו. לאור שיקולים אלה כולם החליט בית-המשפט המחוזי כי בית-משפט נתן השלום משקל-יתר לשיקול ההרתעה של עברייני אלימות בתוך המשפחה, וכי יש להקל בעונשו של המבקש. אי-לכך, נגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, (בניכוי תקופת המעצר), ועליו ועונש מאסר על-תנאי של 18 חודשים בגין כל עבירת אלימות במשפחה ו-12 חודשים בגין כל עבירת אלימות אחרת וכן בגין עבירות איומים או הדחה בחקירה.

           בקשת המבקש עתה היא לערער בשנית על חומרת העונש.

           דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים, ועניינו של המבקש אין הוא בא בגידרי מקרים אלו (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

           אוסיף כי גם לגופו של עניין לא מצאתי הצדק להתערבות בעונש שגזר בית-המשפט המחוזי של המבקש.

           הבקשה נדחית.

היום, י"ז בשבט תשס"ד (9.2.2004).       

                                                                                      ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: